בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד אל על, שעסקה בתוקף שוברי זיכוי לטיסות ובמגבלות על מימושם. השופט אברהים בולוס קבע כי בנסיבותיהם של המבקשים, שקיבלו שוברי זיכוי בעקבות הקלות שהנהיגה החברה עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, אין הצדקה לאישור ההליך הייצוגי. המבקשים חויבו לשלם לאל על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20 אלף שקל.
ההחלטה אינה מעניקה לחברות תעופה היתר גורף להגביל שוברי זיכוי. פסק הדין מבחין בין סוגי כרטיסים ובין נסיבות שבהן ניתן השובר: כתוצאה מהתחייבות חוזית או ממדיניות עסקית מוקדמת, לעומת הטבה שהוענקה בדיעבד בנסיבות חריגות. להבחנה הזאת הייתה משמעות מכרעת לדחיית הבקשה של שני הנוסעים שהגישו אותה.
טיסת ההלוך בוטלה; על טיסת החזור התקבל שובר
רותם לוי ואסף אליעד רכשו כרטיסים לחופשה בפראג בנובמבר 2023. את טיסת ההלוך הזמינו מחברת Smartwings, ואילו את טיסת החזור לישראל רכשו מאל על, במסלול Lite — כרטיס בסיסי שאינו מקנה, ככלל, זכות להחזר בעקבות ביטול ביוזמת הנוסע.
לאחר שטיסת ההלוך בוטלה, ביקשו השניים לבטל גם את טיסת החזור. בעקבות מצב החירום אפשרה אל על באותה תקופה גם למחזיקי כרטיסים מהסוג הזה לבטל ולקבל שובר זיכוי, אף שלא היו זכאים לכך לפי תנאי הכרטיס. לשניים ניתנו שוברים בשווי כולל של 305 דולר, שתוקפם הוגבל לשנה. בהמשך טענו כי מכרו את השוברים בפחות מערכם.
לטענת המבקשים, תנאי השוברים הפרו את סעיף 14ז לחוק הגנת הצרכן, הקובע בין היתר דרישות בדבר תוקף שוברי זיכוי, אפשרויות מימושם והחזרת עודף בנסיבות מסוימות. הם ביקשו לנהל תובענה ייצוגית בשם קבוצה רחבה של נוסעים שקיבלו מאל על שוברים בתנאים שלטענתם אינם עומדים בדרישות החוק.
לא כל שובר זיכוי נולד מאותה זכות
בית המשפט בחן את הסעיף בחוק הגנת הצרכן על רקע שלושה מצבים שונים: נוסעים שהחזיקו בכרטיסי Lite; נוסעים שהחזיקו בכרטיסי Classic או Flex ללא רכישת שירות Protect; ונוסעים שרכשו את שירות Protect בתשלום. ההבחנה חשובה, משום שבכל אחת מהקבוצות עשויה להיות זכות שונה לביטול עסקה או לקבלת החזר.
השופט הדגיש כי יש להבדיל בין ביטול טיסה בידי חברת התעופה, שעליו עשויות לחול הוראות נפרדות בחוק שירותי תעופה, לבין החלטה של הנוסע לבטל את הזמנתו. עניינם של המבקשים נסב על ביטול ביוזמתם של כרטיסי החזור שנרכשו מאל על, לאחר שטיסת ההלוך בחברה אחרת בוטלה.
למה נדחתה הבקשה של מחזיקי כרטיסי Lite?
ביחס לנוסעים שהחזיקו בכרטיסי Lite, קיבל בית המשפט את ההבחנה של אל על בין זיכוי שהייתה חייבת לתת מראש לבין הטבה שהנהיגה בדיעבד בשל מצב החירום. נקבע כי במקרה של המבקשים, הזיכוי ניתן לאחר רכישת הכרטיסים, לא השפיע על ההחלטה המקורית לרכוש אותם, ולא הוכח כי עמד ביסודו אינטרס שיווקי או עסקי שהופך את ההטבה לחלק מהעסקה המקורית.
כך תיאר השופט בולוס את ההטבה שניתנה למבקשים. הוא הבהיר כי מתנה או שירות ללא תשלום אינם יוצאים אוטומטית מתחום דיני הגנת הצרכן: גם הטבה שניתנה ללא תמורה ישירה עשויה להיות בעלת תכלית עסקית. אולם על פי העובדות שנקבעו במקרה הזה, לא הוכחה תכלית כזאת במתן שוברי הזיכוי למחזיקי Lite.
בית המשפט הוסיף נימוק הנוגע לתכלית ההליך הייצוגי. לשיטתו, אישור ייצוגית בנסיבות האלה עלול ליצור תמריץ שלילי למתן הקלות לצרכנים בשעת חירום, גם כאשר מדובר בהטבה שהעוסק לא היה מחויב להעניק מלכתחילה.
ומה לגבי כרטיסים אחרים ושירות Protect?
בעניין נוסעים שהחזיקו בכרטיסי Classic או Flex, ובמיוחד מי שרכשו את שירות Protect, הציג פסק הדין תמונה מורכבת יותר. השופט ציין כי בנסיבות אלה קיימת לכאורה זיקה שונה בין השובר לבין זכויות הצרכן: למשל, שירות שנרכש בתשלום או בחירה בשובר במקום החזר חלקי שהנוסע היה זכאי לקבל.
אולם שני המבקשים עצמם לא השתייכו לקבוצות אלה ולא הציגו עילת תביעה אישית הנוגעת אליהן. לכן בית המשפט לא אישר לנהל באמצעותם את ההליך בשם אותן קבוצות, ולא הכריע באופן גורף בכל מצב אפשרי של שובר זיכוי שהונפק במסגרתן.
הבקשה נדחתה; 20 אלף שקל הוצאות
בסיום פסק הדין קבע השופט בולוס כי לא השתכנע שיהיה הוגן ויעיל לאשר את ההליך כתובענה ייצוגית, והורה על דחיית הבקשה. המבקשים חויבו לשלם לאל על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20 אלף שקל.
המסקנה העולה מפסק הדין אינה מסתכמת בשאלה כמה זמן שובר אמור להיות בתוקף. היא נוגעת לשאלה מוקדמת יותר: מכוח מה קיבל הצרכן את השובר, ומה הייתה ההתחייבות של העוסק בעת מתן ההטבה. ככל שהשובר מבוסס על זכות חוזית או על הסדר עסקי, יש לבחון את תנאיו בהתאם למסגרת המשפטית הרלוונטית; וכאשר מדובר בהטבה מאוחרת בנסיבות חריגות, גם עובדה זו עשויה לשנות את התוצאה.
