בג״ץ דחה את עתירת משפחתו של יובל קסטלמן ז״ל, שביקשה לחייב פתיחה בחקירה פלילית נגד אנשי המשטרה שטיפלו בחקירת מותו. בפסק הדין מ־14 באוקטובר 2026 קבעו השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ורות רונן כי אין עילה להתערב בהחלטת היועצת המשפטית לממשלה שלא לפתוח בחקירה בחשד לשיבוש מהלכי משפט. עם זאת, את האופן שבו נוהלה החקירה הראשונית כינה בג״ץ ״מצער ומקומם״.
ההבחנה עומדת בלב פסק הדין: גם כאשר התנהלות המשטרה לקתה בפגמים משמעותיים, אין בכך לבדו כדי להראות שקיים חשד סביר כי אנשי המשטרה ביקשו לשבש את בירור נסיבות המוות. ההכרעה אינה עוסקת באחריותו הפלילית של חייל המילואים שירה בקסטלמן.
מה אירע לאחר הירי בקסטלמן?
ב־30 בנובמבר 2023 נורה קסטלמן לאחר שפעל לנטרול מחבלים בפיגוע בצומת גבעת שאול בכניסה לירושלים. לפי פסק הדין, לאחר שהמחבלים נוטרלו הוא השליך את אקדחו, כרע על ברכיו והרים ידיים כדי שלא יזוהה כמחבל, אך נורה בידי חייל מילואים. הוא נפטר בהמשך אותו יום.
בליל האירוע הודיעה המשטרה כי מדובר בירי דו־צדדי וכי אין מקום לחקירה פלילית. גופתו שוחררה לקבורה ללא נתיחה; רק לאחר פרסום סרטון מרגעיו האחרונים השתנתה העמדה ונפתחה חקירה. בהמשך הועבר בירור נסיבות הירי למצ״ח, וגופתו של קסטלמן הוצאה מקברה לצורך נתיחה בהסכמת המשפחה.
המשפחה טענה לחשד לשיבוש — הרשויות דחו את הטענה
המשפחה ביקשה לחקור את אנשי המשטרה שהחליטו על שחרור הגופה, ובפרט את התנהלות ראש צוות החקירה, רפ״ק נדב כוגן. לטענתה, מזכרים שערך ושיחות עם בני המשפחה, גם לאחר הקבורה, הצדיקו חקירה בחשד לשיבוש מהלכי משפט; היא טענה גם שמח״ש לא ביצעה פעולות בדיקה נדרשות.
מח״ש קבעה באפריל 2024 כי לא נמצא חשד המצדיק חקירה פלילית. במרץ 2026 דחתה היועצת המשפטית לממשלה את ערר המשפחה, לאחר עיון בחומר הראיות. היועצת בחנה גם את טענות המשפחה ביחס למזכרים, אך לא הסתמכה עליהם בשל המחלוקת בדבר אמינותם, אלא על ראיות אחרות שנאספו.
מדוע הליקויים לא הצדיקו פתיחת חקירה פלילית?
עבירת שיבוש מהלכי משפט דורשת יסוד נפשי: אין די בהחלטה שגויה, בתיעוד חסר או בחריגה מנהלים כדי להוכיח כוונה לשבש הליך. לפי החלטת היועצת שנסקרה בפסק הדין, לא נמצאה תשתית לחשד שאנשי המשטרה התכוונו לפגוע בחקירה או צפו שוויתור על הנתיחה יגרום לכך בסבירות קרובה לוודאי. בין השיקולים הובא המידע שעמד לנגד עיניהם באותה עת, שלפיו לא אותרו קליעים בגופו של קסטלמן, וכן העובדה שלא הוצבע על נזק ראייתי שנגרם בפועל.
בג״ץ לא קבע שההחלטה לוותר על הנתיחה הייתה תקינה. הוא בחן שאלה אחרת: האם החלטת רשויות האכיפה שלא לפתוח בחקירה פלילית הייתה פגומה במידה חריגה המצדיקה התערבות. השופטים הזכירו כי לרשויות נתון שיקול דעת רחב בעניינים אלה, וכי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתן רק משום שאפשר היה להחליט אחרת.
השופטים מצאו כי מח״ש והיועצת התייחסו באופן יסודי לטענות המשפחה. לכן לא מצאו עילה להתערב במסקנה שאין חשד סביר לשיבוש. לצד זאת הוזכרו כשלים ממשיים: תיעוד לקוי של פעולות בזמן אמת, קשר בלתי מספק עם בני המשפחה, אי־ביצוע פעולות הנדרשות לבירור סיבת המוות ואי־קבלת אישור פרקליטות המחוז לשחרור הגופה כנדרש בנהלים.
העתירה נדחתה; הביקורת נותרה
בג״ץ לא הורה למסור למשפחה את דו״ח הבדיקה הפנימית שערכה המשטרה במסגרת עתירה זו. עם זאת, הבהיר כי המשפחה יכולה לתקוף את ההחלטה שלא למסור את הדו״ח בהליך מתאים.
בסיום פסק הדין הביעו השופטים צער על אובדנו של קסטלמן והוקרה לפועלו להצלת חיים, וקראו להפיק לקחים ממחדלי החקירה. משמעות ההכרעה אינה אישור להתנהלות המשטרה, אלא קביעה שהביקורת עליה לא הצביעה במקרה זה על עילה משפטית לחייב פתיחה בחקירה פלילית.
