יש משהו חריג בתמונת המשפט הצפויה מחר: אביחי מנדלבליט, האיש שהחליט להעמיד את בנימין נתניהו לדין, אמור להתייצב בבית המשפט דווקא כעד שהזמינו סנגוריו של נתניהו. מי שקיבל את אחת ההחלטות המשפטיות המשמעותיות בישראל בשנים האחרונות יתבקש כעת להסביר כיצד התקבלו החלטות אחרות, מוקדמות יותר — אלה שנגעו לפתיחת החקירות.
אבל למה דווקא ההגנה רוצה לשמוע אותו? האם תוכל לשאול אותו שאלות נוקבות? והאם העדות עשויה להשפיע על המשפט? כדי להבין זאת, צריך להפריד בין הסיפור הדרמטי לבין השאלות המשפטיות שבאמת עומדות על הפרק.
למה ההגנה מזמינה את מי שהחליט להעמיד את נתניהו לדין?
בנובמבר 2019 החליט מנדלבליט, אז היועץ המשפטי לממשלה, להעמיד את נתניהו לדין בתיקים 1000, 2000 ו-4000. מדובר בפרשות שונות הנוגעות, בין היתר, למתנות וטובות הנאה, לשיחות עם מו"ל ידיעות אחרונות וליחסים הנטענים בין החלטות שלטוניות לסיקור תקשורתי. נתניהו כופר באישומים, והמשפט טרם הוכרע.
מנדלבליט היה גם הגורם שנדרש לאשר את פתיחת החקירות נגד ראש הממשלה. לכן הוא עשוי להיות עד בעל ידע ישיר על השאלות שמעניינות את ההגנה: מה אישר, מתי אישר ומה היה היקף האישור.
הוא לא העיד במסגרת פרשת התביעה. כעת, לאחר שההגנה ביקשה לזמנו, עדותו צפויה להתחיל ביום ראשון, 11 באוקטובר 2026, בכפוף לשינויים בהחלטות בית המשפט. עצם הזימון אינו מלמד שמנדלבליט תומך בגרסת ההגנה, אלא שהיא סבורה שיש חשיבות לשמוע אותו.
מה הסיפור עם אישורי החקירה?
חוק-יסוד: הממשלה קובע כלל מיוחד: חקירה פלילית נגד ראש ממשלה אינה יכולה להיפתח ללא הסכמת היועץ המשפטי לממשלה. ההגנה מבקשת לבחון אם ההסכמה ניתנה לכל הפעולות הרלוונטיות, ואם החוקרים פעלו בתוך הגבולות שנקבעו להם.
מנדלבליט והפרקליטות טענו לאורך השנים שהאישורים ניתנו כדין, גם אם לא תמיד במסמך אישור נפרד וחתום. ההגנה מצדה טענה כי היו פעולות שלא אושרו כנדרש, או שחרגו מן האישור שניתן. זו מחלוקת שצריך לבחון לפי המועדים, המסמכים ותוכן הפעולות — לא לפי הכותרות בלבד.
השאלה כבר עלתה בבית המשפט. בפברואר 2021 נדחתה בקשת נתניהו לבטל את האישומים בשלב המקדמי בשל הטענות בנושא. השופטים אמנם העירו שהיה ראוי לתעד את הסכמת היועץ בכתב, אך לא מצאו אז הצדקה לביטול האישומים.
בפברואר 2026 התחדש העיסוק בנושא לאחר פרסום קטעים מתרשומות של דיונים פנימיים. ההגנה והתביעה הציגו פרשנויות שונות לדברים שנאמרו ולנסיבות שבהן נאמרו. עדות מנדלבליט עשויה לסייע לברר את ההקשר מפיו — אך היא לא מחליפה את המסמכים ואת החלטות בית המשפט.
הוא עד הגנה. אז מי רשאי לחקור אותו?
כאן יש פרט שעשוי להפתיע: ההגנה היא שהזמינה את מנדלבליט, ולכן היא גם צפויה לשאול אותו ראשונה. זהו שלב שנקרא חקירה ראשית. ככלל, בשלב הזה עורך הדין מבקש מהעד לתאר את מה שהוא יודע, בלי להכניס לפיו את התשובה באמצעות שאלה מדריכה.
למשל, ההגנה יכולה לשאול: "כיצד התקבלה ההחלטה לאשר את החקירה?" לעומת זאת, שאלה כמו "נכון שלא אישרת את הפעולה באותה ישיבה?" כבר מכוונת את העד לתשובה מסוימת, ולכן היא מאפיינת חקירה נגדית.
לפי סעיף 174 לחוק סדר הדין הפלילי, לאחר החקירה הראשית רשאית התביעה לחקור את מנדלבליט בחקירה נגדית. כלומר, העובדה שהוא עד הגנה אינה מונעת חקירה נגדית — היא קובעת מי יחקור אותו באיזה שלב. לאחר מכן עשויה להתקיים גם חקירה חוזרת בידי ההגנה.
זהו הכלל שבסעיף 174. המתח מבחינת ההגנה ברור: היא רוצה לקבל תשובות נוקבות ממי שקיבל את ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין, אבל אינה רשאית להפוך את החקירה הראשית לחקירה נגדית רק מפני שהעד אינו מטעמה מבחינה רעיונית.
ומה אם מנדלבליט יוכרז "עד עוין"?
המונח נשמע דרמטי, אבל משמעותו דיונית בעיקרה. לפי סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי, אם בית המשפט קובע שעד הוא עוין לצד שהזמין אותו, הוא רשאי להתיר לאותו צד לחקור אותו כבר בחקירה הראשית כאילו הייתה חקירה נגדית. הדבר עשוי לאפשר גם שאלות מדריכות ועימות ממוקד עם גרסאות קודמות.
הכרזה כזו אינה אוטומטית. היא עשויה להתבסס, למשל, על עדות הסותרת הודעה שנמסרה במשטרה, או על טעם אחר שבית המשפט ימצא מוצדק. היא גם אינה קביעה שהעד שיקר. נכון לעכשיו אין בסיס לקבוע מראש שמנדלבליט יוכרז עד עוין; הדבר תלוי בהתנהלות העדות ובהחלטת השופטים, אם תתבקש הכרזה כזו.
יש בחוק גם הוראה נפרדת, סעיף 178, הנוגעת לעד שנכלל ברשימת עדי התביעה אך התביעה לא קראה לו להעיד. במצב כזה בית המשפט יכול לאפשר לנאשם לחקור אותו כבחקר נגדי. אין להניח שהסעיף חל רק מפני שאדם לא העיד מטעם התביעה; צריך לבדוק אם נכלל מלכתחילה ברשימת עדיה.
עו״ד קארין לגטיוי: ״תכינו את הפופקורן״
עו״ד קארין לגטיוי, מומחית למשפט פלילי, נתנה את התייחסותה לטריבונל לקראת עדותו הצפויה של אביחי מנדלבליט במשפט נתניהו. בדבריה היא מנתחת את האפשרויות העומדות בפני ההגנה במהלך העדות, את המשמעות הראייתית של סתירות אפשריות ואת השלכותיהן על המשך ההליך.
מה עשוי להשתנות בעקבות העדות?
השאלות המרכזיות יהיו פשוטות להבנה, גם אם ההכרעה בהן מורכבת: האם ניתן אישור לפתיחת החקירות? מתי? לאילו חשדות ולפעולות הוא התייחס? והאם המסמכים מתיישבים עם ההסברים שייתן מנדלבליט בבית המשפט?
תשובותיו עשויות לסייע להגנה לבסס טענות על אופן ניהול החקירה, או דווקא לחזק את גרסת התביעה שהאישורים ניתנו כדין. אבל גם אם יתברר שהיה פגם בהליך האישור, אין פירוש הדבר שהתיק כולו מתבטל אוטומטית. השופטים יצטרכו לבחון את משמעותו ואת הסעד המתאים, אם בכלל.
מנגד, עדות של מנדלבליט שלפיה אישר את החקירות לא תייתר בהכרח את בחינת התיעוד שנערך בזמן אמת. בסופו של דבר, בית המשפט הוא שיקבע מה הוכח ומה המשמעות המשפטית של הדברים.
זו הסיבה שהעדות מעוררת עניין מעבר לזהות העד: מי שהוביל את ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין עומד כעת להסביר את הדרך שהובילה אליה. הסיפור מסקרן, אבל המבחן האמיתי יהיה בתשובות, במסמכים ובהחלטות שיבואו בעקבותיהם — לא בעצם העובדה שמנדלבליט זומן כעד הגנה.
