חברת איי.די.איי, המוכרת כביטוח ישיר, חויבה לשלם תגמולי ביטוח לבעל רכב טסלה שהוכרז כאובדן מוחלט לאחר תאונה, אף שברישיון הנהיגה שלו הופיעה מגבלה הנוגעת למיקום דוושת ההאצה. בפסק דין מיום 5 באוקטובר 2026 קבע בית משפט השלום בכפר סבא כי לא הוכח קשר סיבתי בין המגבלה לבין התאונה, וכי לא היה בסיס לדחיית התביעה בנסיבות המקרה.
השופט רונן פלג חייב את חברת הביטוח לשלם 225,810 שקל בגין אובדן הרכב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובכפוף לניכויים שנקבעו בפוליסה. נוסף על כך נפסקו למבוטח החזרי נסיעות, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
התאונה והסירוב לשלם
התאונה אירעה ב־24 בספטמבר 2023, כאשר בעל רכב טסלה משנת ייצור 2022 נהג בכביש באזור בית שאן. לגרסתו, רכב שהגיע מולו סנוור אותו בעיקול הדרך, הוא איבד שליטה והתנגש בעץ. הרכב ניזוק קשות והוכרז כאובדן מוחלט.
הנהג פנה למבטחת מכוח פוליסת ביטוח מקיף, אך תביעתו נדחתה. במכתב הדחייה ציינה החברה כי ברישיון הנהיגה שלו קיימת הגבלה המאפשרת נהיגה ברכב אוטומטי שבו דוושת ההאצה ממוקמת משמאל לדוושת הבלם. בטסלה שנפגעה לא הותקנה דוושת האצה במיקום הזה. החברה העלתה חשד לקשר בין ההגבלה לבין התאונה והודיעה כי אין כיסוי ביטוחי.
מגבלה שנותרה ברישיון עשרות שנים
בבית המשפט הסביר המבוטח כי המגבלה נבעה מפגיעה ברגלו בתאונה בשנת 1987. לדבריו, לאחר שיקום ושיפור במצבו שב לנהוג במכוניות אוטומטיות רגילות במשך שנים רבות, אך המגבלה לא הוסרה מרישיון הנהיגה שלו. הוא טען שלא היה מודע לדרישה שנותרה ברישיון לגבי מיקום דוושת ההאצה.
חברת הביטוח טענה כי נהיגה ברכב שאינו עומד במגבלה הרשומה ברישיון שוללת את הכיסוי הביטוחי. עוד טענה כי מדובר בתנאי המשפיע על התאמת הרכב לנהג ועל האפשרות לנהוג בו כחוק.
לאחר התאונה עבר הנהג בדיקות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ומבחן נהיגה, וקיבל רישיון מעודכן ללא המגבלה. עם זאת, שאלת הכיסוי נבחנה לפי התנאים והנסיבות במועד התאונה, ולא על סמך השינוי המאוחר בלבד.
בית המשפט: חברת הביטוח כבולה לנימוקי הדחייה
השופט פלג בחן תחילה את מכתב הדחייה ששלחה החברה למבוטח. הוא ציין שהמכתב לא שלל את הכיסוי רק משום שהנהיגה נעשתה בניגוד למגבלה, אלא התמקד בחשד לקשר סיבתי בין ההפרה לבין התרחשות התאונה. על כן נקבע כי המבטחת אינה רשאית להרחיב בדיעבד את נימוקי הדחייה ולהעלות טענה של שלילה מוחלטת של הכיסוי גם ללא קשר סיבתי.
לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי הקשר הנטען לא הוכח. הנהג מסר שהסתנוור ואיבד שליטה; חברת הביטוח לא הציגה ראיה שהמיקום של דוושת ההאצה גרם לאובדן השליטה או לתאונה.
פסק הדין דן גם בהבחנה המשפטית בין מגבלה הנוגעת לסוג הרכב שבו מותר לנהוג לבין הגבלות אחרות ברישיון. בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון, נקבע כי המגבלה הנוגעת למיקום הדוושה אינה מצדיקה בנסיבות אלה שלילה אוטומטית של הכיסוי הביטוחי.
ומה באשר לשרידי הטסלה?
המבטחת העלתה טענות נוספות בנוגע לאופן שבו טופלו שרידי הרכב לאחר התאונה. הרכב הועבר למגרש, והמבוטח הורה למכור חלק מהשרידים. החברה טענה שהתנהלות זו פגעה באפשרותה לבדוק את הנזק ולפעול למימוש השרידים.
בית המשפט דחה גם את הטענות הללו. הוא קבע שהמבטחת לא פעלה לקבל את השרידים לאחר שהרכב הוכרז כאובדן מוחלט, אף שעמדה לה אפשרות לעשות כן. עוד נקבע כי לא הוכח שהמבוטח פעל בחוסר תום לב או שההתנהלות שלו מצדיקה שלילת תגמולים. בפסק הדין צוין כי החברה זכאית לקבל את שרידי הרכב שנותרו במגרש.
225,810 שקל בגין הרכב, לצד הוצאות נוספות
לפי פסק הדין, חברת הביטוח תשלם למבוטח 225,810 שקל בגין אובדן הרכב, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד למועד פסק הדין. מהסכום יש להפחית את ההשתתפות העצמית ודמי הכינון בהתאם לתנאי הפוליסה.
נוסף על כך נפסקו 1,785 שקל בגין החזר נסיעות, שתי מחציות של אגרת בית המשפט בסך 3,291 שקל ו־3,457 שקל, שכר עד בסך 350 שקל ושכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מסכום תגמולי הביטוח, בתוספת מע״מ. נקבעו גם הפרשי הצמדה וריבית לרכיבים מסוימים. בית המשפט לא פסק למבוטח פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש.
פסק הדין ממחיש כי טענה להפרת מגבלה ברישיון אינה מסיימת בהכרח את הדיון בכיסוי הביטוחי. במקרה זה נדרשה בחינה של נוסח מכתב הדחייה, מהות המגבלה, הקשר הנטען לתאונה והוראות הדין הרלוונטיות.
