הסכם פשוט לכאורה, שהבטיח לשכנים אפשרות להחנות שני כלי רכב ללא תשלום במתחם תחנת דלק בירושלים, התגלגל לסכסוך משפטי שהגיע עד בית המשפט העליון. לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי בעלי הזכות לחניה התנהגו באופן שמצדיק את ביטול ההתחייבות, ביקשו השכנים לערער פעם נוספת. השופט יחיאל כשר דחה את בקשת רשות הערעור, והותיר את התוצאה על כנה.
שורש המחלוקת בהסכם שנחתם באוקטובר 2017 בין יוסף סולטן לבין בעלי חלקה הגובלת בתחנת דלק. ההסכם כונה ״הסכם מתנה ללא תמורה״, והעניק לשכנים זכות להשתמש בשתי חניות, מבלי להקנות להם בעלות במקרקעין. אלא שכעבור כשנה וחצי החל סכסוך סביב עבודות שיפוץ שביצעה החברה המחזיקה בתחנה.
עבודות שיפוץ, נזקים ותביעה לאכיפת המתנה
החברה הגישה תביעה בעקבות פעולות של השכנים נגד העבודות. בהליך זה נקבע כי השכנים סתמו פתחים בקירות התחנה במכוון ובלא זכות בדין, וניתן צו מניעה האוסר עליהם לגרום נזק למתחם. בהמשך הגישו השכנים תביעה לאכיפת התחייבות החניה, בטענה שסולטן מונע מהם להשתמש במקומות שהובטחו להם. סולטן, מצדו, ביקש לקבוע שההסכם בוטל בשל ״התנהגות מחפירה״ של מקבלי המתנה.
בית משפט השלום בירושלים קיבל תחילה את עמדת השכנים והורה לאכוף את ההסכם. ואולם, בערעור שהגיש סולטן הפך בית המשפט המחוזי את התוצאה: הוא קבע כי הפגיעה המכוונת ברכוש התחנה עומדת ברף של התנהגות מחפירה, המאפשרת לחזור מהתחייבות למתנה לפי חוק המתנה, ולכן ההסכם בוטל כדין.
האם עצם הכותרת ״מתנה״ קובעת?
בבקשתם לעליון ניסו השכנים לטעון כי ההסכם לא היה מתנה אמיתית, אלא הסדר שניתן להם תמורת הימנעות מהתנגדות לעבודות בנייה. בית המשפט הבהיר כי מהותו של חוזה נקבעת לפי תוכנו ולא לפי הכותרת שניתנה לו. עם זאת, בשתי הערכאות הקודמות כבר סווג ההסכם כמתנה, והשכנים עצמם ביקשו תחילה לאכוף אותו בתור הסכם מתנה. בנסיבות אלו לא נמצא בסיס לבחון את סיווגו מחדש במסגרת ערעור שלישי.
ומה אם נותן המתנה תרם בעצמו לסכסוך?
זו הייתה השאלה המעניינת יותר: האם מי שהתחייב לתת מתנה יכול לבטל אותה בשל התנהגות מחפירה של המקבל, גם אם מעשיו שלו הובילו לעימות? השכנים טענו כי התנהלות סולטן והחברה היא שגרמה לסכסוך. העליון ציין שהשאלה העקרונית טרם הוכרעה בפסיקתו, אך לא מצא צורך להכריע בה כעת. המחוזי קבע כי אפילו תתקבל עמדה המתחשבת בהתנהגות נותן המתנה, הפעולות המכוונות שביצעו השכנים לא היו תגובה לגיטימית או צפויה למעשיו.
השופט כשר גם העיר כי סעיף החוק הנדון עוסק בחזרה מהתחייבות לתת מתנה, ולא בביטול מתנה שכבר הושלמה. בנסיבות התיק, המחוזי ראה בזכות השימוש בחניות בעתיד התחייבות למתנה; מאחר שהשכנים לא השיגו על סיווג זה בבקשתם, העליון לא הכריע בשאלה אם מדובר היה למעשה במתנה שהושלמה.
המקרה ממחיש כי גם הבטחה שניתנה ללא תמורה עשויה להוביל למחלוקת משפטית מורכבת. כאשר מדובר בהתחייבות למתנה שטרם הושלמה, להתנהגות הצדדים עשויה להיות חשיבות מכרעת — אך גבולות הזכות לחזור מן ההתחייבות תלויים בנסיבות ובהוראות הדין.
