האם דירה נחשבת ראויה למסירה כאשר ניתן להיכנס לבניין, אך המעלית אינה מאפשרת להגיע אליה באופן סביר? בית משפט השלום בתל אביב–יפו עסק בשאלה זו במסגרת תביעה של 38 רוכשי דירות בפרויקט ביקנעם נגד חברת יהלום ב.כ. בע״מ. השופט עדי הדר קיבל את התביעה בחלקה וחייב את החברה לשלם לרוכשים פיצויים בסכום כולל של כ־350 אלף שקל בגין איחור במסירה.
הרוכשים התקשרו בהסכמים לרכישת 20 דירות בפרויקט, חלקן במסגרת מחיר למשתכן וחלקן בשוק החופשי. לטענתם, מועד המסירה נדחה בחודשים ארוכים ביחס למועדים שנקבעו בחוזים. החברה התנגדה לחלק ניכר מהדרישות והצביעה, בין היתר, על עיכובים בהיתר הבנייה, תקופת הקורונה, גורמי תשתית וספקים, וכן על כך שניתן לבניינים טופס אכלוס.
טופס אכלוס אינו סוף הבדיקה
אחד ממוקדי המחלוקת היה מצב המעליות. החברה טענה כי לאחר קבלת טופס האכלוס ניתן היה לראות בדירות ככאלה שנמסרו, וכי האחריות להפעלת המעליות עברה לגורמים אחרים. בית המשפט הבחין בין קיומו של אישור אכלוס לבין האפשרות המעשית לעשות שימוש סביר בדירה. ביחס לשש דירות בקומות החמישית ומעלה, קבע כי היעדר מעלית שמישה מנע מסירה תקינה במועדים הרלוונטיים.
בהתאם לכך, לגבי חלק מהרוכשים חושב האיחור גם ביחס לתקופה שבה עדיין לא התאפשר שימוש תקין במעליות. בכך דחה בית המשפט את התפיסה שלפיה עצם קיומו של אישור אכלוס מביא תמיד לסיום חבות הקבלן בגין איחור במסירה.
למה לא כל הרוכשים קיבלו את מלוא הפיצוי שביקשו?
פסק הדין אינו קובע שכל עיכוב בפרויקט מזכה אוטומטית בפיצוי. בית המשפט בחן את ההסכמים ואת נסיבות כל קבוצת רוכשים. בין היתר התקבלה טענת החברה באשר להוראה חוזית שדחתה את מועד המסירה בחלק מחוזי מחיר למשתכן בעקבות איחור במתן היתר הבנייה. ביחס לחלק מאותם רוכשים נקבע כי לא נוצר איחור המזכה בפיצוי.
מנגד, טענות כלליות להשפעת הקורונה, עיכובי ספקים או אירועים ביטחוניים לא הספיקו, כשלא הונחה תשתית המוכיחה את השפעתן הקונקרטית על מועד המסירה. בית המשפט הדגיש בפועל את הצורך בראיות שמקשרות בין האירוע החריג לבין העיכוב המסוים בפרויקט.
הרוכשים ביקשו יחד כ־1.16 מיליון שקל, אך התביעה התקבלה בחלקה בלבד. הקבלנית חויבה ב־350,310.05 שקל פיצוי, בצירוף ריבית ממועד תחילת האיחור בכל דירה; נוסף על כך נפסקו לטובת התובעים 35 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והחזר של שליש מאגרות המשפט, בצירוף ריבית בהתאם לפסק הדין. התביעה לפיצוי נפרד בגין עוגמת נפש נדחתה. התוצאה מדגימה את האופי הפרטני של תביעות איחור במסירה: יש לבחון את ההסכם, את נוסח החוק שחל עליו ואת היכולת להשתמש בדירה בפועל.
