בני זוג שקיבלו את ביתם בקיבוץ יחיעם בשנת 2015 המשיכו להתמודד עם ליקויי רטיבות, סדקים ובעיות במסלעה גם לאחר ניסיונות תיקון לאורך השנים. בפסק דין שניתן ב־8 באוקטובר 2026 קבע בית משפט השלום בחיפה כי לחברות הנתבעות ניתנו הזדמנויות נאותות לתקן את הליקויים, אך חלקם נותרו בעינם. השופטת סיגלית מצא חייבה אותן לשלם לבני הזוג 127,670 שקל בגין עלויות תיקון, עוגמת נפש ודיור חלופי, נוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
התובעים התקשרו עם תקומה–יחיעם בע״מ לקבלת שירותי בנייה, ועבודות הבנייה בוצעו בפועל באמצעות קבלן המשנה רשיד סלאמה – צבע, גמרים ובנייה בע״מ. כבר בדוחות בדק מוקדמים תועדו ליקויים, ובהמשך נערכו עבודות תיקון שונות. בשנת 2020 הוגשה התביעה, ובמהלך ההליך מונה מומחה מטעם בית המשפט שבדק את הבית ואת הליקויים.
גם במהלך המשפט ניתנה הזדמנות נוספת
בספטמבר 2023 הגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית, ולפיו תקומה תבצע את התיקונים לפי חוות דעת המומחה בתוך 60 ימים, ולאחר מכן תיערך בדיקה נוספת. אלא שהמחלוקת לא הסתיימה. במהלך 2024 דיווחו התובעים על עבודות חלקיות, ואילו הנתבעות טענו שהתובעים הקשו על השלמת העבודות ושלא הוכיחו אילו ליקויים נותרו.
בית המשפט לא הכריע מי מהצדדים הפר את ההסדר הדיוני. עם זאת, הוא קבע כי גם לגרסת קבלן המשנה, העבודות שבוצעו לא תיקנו את הליקויים הספציפיים שמנה המומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, עצם ביצוען של עבודות מסוימות לא היה בסיס להתעלמות מממצאי חוות הדעת.
הזדמנות נאותה לתקן — לא זכות בלתי מוגבלת
חוק המכר (דירות) מחייב קונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן אי־התאמה הניתנת לתיקון, ועל המוכר לפעול בתוך זמן סביר. ההסדר נועד, בין היתר, לאפשר תיקון יעיל ולצמצם את הנזק. אבל כפי שהסבירה השופטת, אין פירוש הדבר שקבלן יכול לדרוש שוב ושוב לבצע בעצמו תיקונים שלא השלים בזמן, או להתנות בכך את הפיצוי לרוכשים.
במקרה זה הצטברו ניסיונות תיקון לפני הגשת התביעה ובמהלך ההתדיינות. בית המשפט נתן משקל גם לכך שהנתבעות חלקו על היקף הליקויים, וכן להתנהלות הצדדים סביב ההסדר שנועד להביא לתיקונם. השופטת התרשמה כי לא נותר בסיס מעשי להעניק לנתבעות הזדמנות נוספת לבצע את העבודות בעצמן.
על רקע זה נדחתה גם בקשת הנתבעות לחשב את עלויות התיקון לפי העלות הנמוכה יותר של ביצוע עצמי מטעמן. בנפרד נקבע כי היעדר חוזה ישיר בין בעלי הבית לקבלן המשנה אינו שולל כשלעצמו אפשרות לתבוע אותו בעילת רשלנות; השאלה נבחנת לפי חובותיו והראיות, ולא רק לפי זהות הצדדים לחוזה הבנייה.
כיצד חושב הפיצוי, ומי אחראי למסלעה?
בית המשפט פסק את הסכומים הבאים:
- 102,670 ש"ח עבור תיקון הליקויים, לרבות עלויות פיקוח ומע״מ.
- 15,000 ש"ח כפיצוי בגין עוגמת נפש, בהתחשב בטיב הליקויים, במשך הזמן ובהתנהלות הנוגעת לתיקונם.
- 10,000 ש"ח עבור דיור חלופי למשך תקופת העבודות, כולל הובלה וניקיון.
לסכומים אלה נוספו החזרי הוצאות שנפסקו בגין חוות דעת, בדיקות, אגרה והוצאות נוספות, וכן 18,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. חלק מרכיבי ההוצאות נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים שנקבעו בפסק הדין. תביעת התובעים לפיצוי נפרד בגין אובדן ימי עבודה נדחתה מחוסר הוכחה.
לעניין המסלעה, המומחה מטעם בית המשפט מצא כי היא נבנתה באופן לקוי והמליץ לפרקה ולבנותה מחדש. תקומה טענה שעבודות הפיתוח קדמו להתקשרות החוזית ואינן באחריותה. השופטת קבעה, בין היתר, כי הליקוי הופיע בדוח משנת 2017 וכי החברה לא התכחשה לחובתה לטפל בו עד להגשת התביעה; לכן חויבה בעלות תיקונו בהתאם לחוות דעת המומחה.
