מכה משפטית לאגף השיקום במשרד הביטחון: ועדת הערעורים לפי חוק הנכים קבעה כי קצין התגמולים שגה כאשר המשיך לבחון זכאות לתגמול פרישה מוקדמת לפי מבחן ההכנסה הישן, הכולל "הכנסה מכל מקור שהוא", אף שהחוק שונה וקובע כיום כי הכנסה שאינה מעבודה או ממשלח יד אינה מובאת בחשבון.
הקביעה ניתנה בעניינו של נכה צה"ל בדרגת נכות של 80%, שקיבל בעבר 16 מיליון שקל מחברת ביטוח. אגף השיקום פרס את הסכום באופן רעיוני על פני תוחלת חייו וייחס לו הכנסה חודשית של כ־52 אלף שקל — אלא שהוועדה קבעה כי לפי ההסדר החוקי החדש כלל לא היה מקום להכניס את התקבול הזה למבחן ההכנסה.
16 מיליון שקל, ומחלוקת שנמשכה שנים
שורש המחלוקת בשנת 2008, אז קיבל המערער מחברת הביטוח כלל סכום חד־פעמי של 16 מיליון שקל במסגרת הסכם פשרה. בהליכים קודמים נקבע כי הכספים מהווים "הכנסה", ובהמשך נדחתה בקשתו לתגמול פרישה מוקדמת לאחר שהסכום נלקח בחשבון במסגרת מבחן ההכנסות.
באוגוסט 2022 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. אגף השיקום התחייב לבחון מחדש את בקשתו של המערער "בלב פתוח ונפש חפצה" ולקבל החלטה חדשה עד סוף אוקטובר אותה שנה. ההחלטה לא ניתנה במועד, ורק לאחר הליך נוסף לפי פקודת ביזיון בית המשפט — שבמסגרתו אף נפסקו למערער הוצאות של 30 אלף שקל — התקבלה לבסוף החלטה חדשה בשנת 2025.
ועדת החשב של אגף השיקום לקחה את 16 מיליון השקלים, חילקה אותם על פני יתרת תוחלת החיים של המערער עד גיל 81, והגיעה להכנסה רעיונית של כ־52 אלף שקל בחודש. על בסיס החישוב הזה נדחתה שוב בקשתו.
אלא שהחוק כבר השתנה
כאן התעוררה הבעיה המשפטית המרכזית. בינואר 2022 נכנס לתוקף תיקון לחוק הנכים ששינה את מבחן ההכנסות, ובהמשך עוגן ההסדר בחקיקה קבועה. סעיף 7ו לחוק קובע כיום כי הכנסה שאינה הכנסה מעבודה או ממשלח יד לא תובא בחשבון לצורך התגמולים הרלוונטיים.
מנגד, תקנה 2(5) הישנה עדיין קובעת מבחן רחב בהרבה, שלפיו יש לבחון "הכנסה מכל מקור שהוא". אגף השיקום המשיך להסתמך על התקנה הזאת גם בבקשתו החדשה של המערער — אף שבאותה עת כבר חל ההסדר החוקי החדש.
"סתירה חזיתית וממשית"
ועדת הערעורים קבעה כי לא מדובר בפער ניסוחי שניתן לפתור באמצעות פרשנות, אלא בהתנגשות ישירה בין שני הסדרים: החוק אומר שאין להתחשב בהכנסה שאינה מעבודה, בעוד התקנה הישנה מורה להתחשב בהכנסה מכל מקור.
הוועדה הזכירה את העיקרון הבסיסי שלפיו חקיקה ראשית גוברת על חקיקת משנה, וקבעה כי התקנות הישנות אינן יכולות להמשיך לפעול במקום שבו הן סותרות את החוק המתוקן. בפסק הדין אף הודגש כי מהליך החקיקה עולה שהמחוקק היה מודע לקיומן של תקנות סותרות ובחר במודע בהסדר החדש.
מבחן ההכנסה הישן הפך לבלתי ישים
המשמעות של ההכרעה רחבה מהמקרה שלפני הוועדה. לפי פסק הדין, תקנה 2(5) אינה יכולה עוד לעמוד בתוקפה ככל שהיא מחייבת להביא בחשבון הכנסות שאינן מעבודה או ממשלח יד. הוועדה תיארה את התוצאה כ"הפיכת מבחני ההכנסה שבתקנות הישנות לבלתי ישימים" במקום שבו הם סותרים את החוק החדש.
לכן גם העובדה שבהליך קודם כבר נקבע כי 16 מיליון השקלים שקיבל המערער הם "הכנסה" לא הכריעה את העניין. השאלה לפי הדין החדש אינה רק אם מדובר בהכנסה, אלא מה מקורה. מאחר שהתקבול מחברת הביטוח אינו הכנסה מעבודה או ממשלח יד, לא היה מקום לכלול אותו במבחן.
ניצחון עקרוני — בלי תשלום רטרואקטיבי
למרות ההכרעה העקרונית נגד קצין התגמולים, המערער לא קיבל את הסעד הכספי שביקש. הוא דרש תגמול פרישה מוקדמת עבור 97 חודשים שבין ינואר 2014 לינואר 2022, אך הוועדה קבעה כי הדין החדש והמקל אינו חל רטרואקטיבית על התקופה שבה עדיין חל ההסדר הישן.
בנוסף, החל מפברואר 2022 מקבל המערער תגמול נצרך, ולא ניתן לקבל במקביל גם תגמול נצרך וגם תגמול פרישה מוקדמת. לכן בוטלה החלטת קצין התגמולים ששללה את זכאותו העקרונית, אך לא נפסק למערער תשלום עבור התקופה שבמחלוקת.
המשמעות עבור נכי צה"ל
פסק הדין עשוי להיות משמעותי עבור נכי צה"ל נוספים שבקשותיהם נבחנות לפי הדין החדש ויש להם קצבאות, פנסיות, תקבולי ביטוח או הכנסות אחרות שאינן מעבודה או ממשלח יד. אגף השיקום אינו יכול להמשיך ולספור אותן רק משום שהתקנות הישנות עדיין משתמשות במונח "הכנסה מכל מקור שהוא".
עם זאת, אין משמעות ההחלטה שכל בעל הכנסה נוספת זכאי אוטומטית לתגמול. יתר תנאי הזכאות ממשיכים לחול, לרבות התנאים הנוגעים לדרגת הנכות, יכולת העבודה והכנסה מעבודה או ממשלח יד.
